בנוי
כדי לעבור.
שלוש שכבות בין הטלפון שלכם לאינטרנט הפתוח: נקודת כניסה שנראית כמו תעבורת ענן רגילה, מנהרה פרטית, ושרת בבעלותנו. הנה הצורה של זה, בלי הכתובות.
מה שצנזור רואה הוא חיבור לכתובת ענן. מה שנושא את התעבורה שלכם הוא שרת בבעלותנו.
- 1נקודות כניסה
חזיתות ענן בארצות הברית ובפרנקפורט. הן נראות כמו כל תעבורת ענן אחרת, וכשאחת נחסמת חדשה מחליפה אותה. הן לעולם לא מחזיקות את התעבורה שלכם גלויה.
- 2מנהרות פרטיות
כל נקודת כניסה מעבירה דרך מנהרה פרטית ומוצפנת לשרתים האחוריים. לשרתים האחוריים אין פנים ציבוריות משלהם, ולכן אין שם מה לחסום.
- 3שרתים משלנו
התעבורה יוצאת מחומרה שאנחנו מפעילים בלוס אנג'לס ומשרתים ייעודיים בפאלקנשטיין, גרמניה. בלי צומתי יציאה שכורים, בלי תשתית VPN של צד שלישי.
שתי שיטות העברה
הראשונה היא WireGuard סטנדרטי, שמועבר על גבי TCP כדי שיעבור רשתות שמפילות UDP לא מוכר. השנייה היא שיטת העברה שבנינו בעצמנו כדי להמשיך לעבוד במקומות שבהם פרוטוקולים מוכרים מזוהים ונחסמים. האפליקציה מנסה את מה שעובד ברשת שאתם נמצאים בה ומחליפה בלי לשאול אתכם.
התצורה חתומה ונמשכת מהדומיינים שלנו, והאפליקציה מתחברת רק לשרתים שלנו. אין מאחוריה שוק של צמתים של צד שלישי.
מה זה אומר בשבילכם
ברשת של שדה תעופה או מלון, המפעיל רואה חיבור מוצפן אחד לכתובת ענן ושום דבר אחר: לא אתרים, לא אפליקציות, לא הודעות. במקומות שבהם הרשת חוסמת אתרים, אותו חיבור מעביר גם אותם.
אנחנו לא מחזיקים חשבון לשכבה החינמית, כי אין כזה. Premium קשור לאימייל או לחשבון החנות שרכש אותו, ולא יותר.
שתי שיטות העברה
WireGuard על גבי TCP, ואחת משלנו לרשתות חסומות.
תצורה חתומה
נמשכת מהדומיינים שלנו; האפליקציה מסרבת לכל דבר לא חתום.
רק השרתים שלנו
בלי יציאות של צד שלישי. אנחנו נוקבים בשמות הערים ומתכוונים לזה.
Linux עם סכומי ביקורת
קובץ בינארי סטטי וסכומי SHA-256, כדי שתוכלו לאמת את הלקוח שאתם מריצים.
מה אנחנו לא מפרסמים
לא כתובות, שמות מארחים, מספרי שרתים או פרטי ספקים, ושום דבר על איך שיטת ההעברה השנייה חומקת מזיהוי. לא כי העיצוב שברירי, אלא כי כל פרט שאנחנו מדפיסים הוא עוד דבר שצנזור יכול לפעול לפיו, ואת המחיר משלמים האנשים שהרשת הזו קיימת בשבילם, לא אנחנו.